איך תוניסיה מחזירה את הזכויות למשפחות היהודיות: הדרך להחזרת נכסים אבודים

במשך עשרות שנים, משפחות יהודיות רבות שחיו בתוניסיה נותרו בחוסר ודאות משפטית ורגשית, ללא דרך להשיב את הנכסים שנאלצו לנטוש. היום, הודות להתפתחויות בחקיקה התוניסאית והסכמים בינלאומיים, נפתחת שוב הדרך לצדק, השבה וחיבור למורשת.

מאמר זה מציג סקירה ברורה ומעמיקה של המנגנונים המשפטיים הקיימים כיום המאפשרים ליהודים תוניסאים ולצאצאיהם לדרוש את זכויותיהם על נכסים. הוא מספק מידע חיוני על ההגנות החוקיות, תקנות הנדל״ן והנהלים המנהליים שיכולים לסייע בהשבת הרכוש.

בין אם אתם צאצאים למשפחה יהודית מתוניסיה ובין אם אתם מתעניינים בצדק דרך עיניה של מערכת החוק – מאמר זה הוא מדריך חיוני עבורכם.

הגנה על רכושם של יהודים תוניסאים לפי החוק התוניסאי

I. הגנה מחוזקת על ידי ערובות יסודיות

א. הגנה באמצעות זכות הקניין

ראשית, זכות הקניין מובטחת על ידי סעיף 29 לחוקה^[1]. ניתן להגביל אותה רק במקרים ובערבויות הקבועות בחוק. זכות זו מוסדרת על ידי קוד זכויות הקניין (CDR) ותקנות נוספות.

יהודים רבים מתוניסיה עזבו את המדינה לאחר קבלת העצמאות. הדבר נבע מהידרדרות מעמדם החברתי ומהפגיעה בפיתוח העסקים היהודיים בעקבות מדיניות ההלאמה של שנות ה־60^[2] – נסיבות שתרמו לגל ההגירה.

ההדרה התרחבה גם לתחום המסחרי – נדרשו אישורים בירוקרטיים לייבוא ולקבלת אשראי. רשויות המס בדקו את העסקים היהודיים בקפדנות רבה יותר מאשר את המוסלמיים והטילו עליהם מיסוי כבד. במקביל, רבים מהיהודים התוניסאים התאזרחו בצרפת, מה שפגע בזכותם להחזיק בנכסי מקרקעין בתוניסיה^[3].

יהודים תוניסאים שהתאזרחו הרגישו פגיעה בזכויותיהם כשהיה נדון תיקון לקוד האזרחות, ובמיוחד בשל סעיף 30, שבוטל בשנת 1975^[4]. הסעיף קבע: « תוניסאי שירכוש אזרחות זרה או יוותר על אזרחותו – יידרש לעזוב את שטח תוניסיה ».

הערות שוליים:

1. סעיף 29, חוקת תוניסיה
2. מדיניות ההלאמה של שנות ה־60 לאחר קבלת העצמאות
3. אפליה מנהלית ופיסקלית על פי חקיקת רכוש לאומית
4. סעיף 30 לשעבר של קוד האזרחות – בוטל ב־1975

בנוסף, המחוקק אימץ מספר צעדים להסדרת בעלות על נכסי מקרקעין.

בשלב זה ניתן לומר שנקבעו נהלים המאפשרים גישה קלה יותר לבעלות על מקרקעין, הודות להסכמים בילטרליים בין תוניסיה וצרפת^[1].

ראוי לזכור כי מכירת נכס מקרקעין על ידי זר – כמו גם רכישתו – מחייבת אישור מראש מהמושל, למעט במקרים שבהם קיימות החרגות במסגרת הסכמים בילטרליים^[2].

חובה זו נובעת משני טקסטים משפטיים: צו מיום 4 ביוני 1957 בנוגע לעסקאות נדל »ן, וצו-חוק מיום 21 בספטמבר 1977 בנושא זה.

נחתמו הסכמים עם צרפת ואיטליה כדי לפשט את הנהלים. בתנאים מסוימים, בעלי נכסים צרפתים ואיטלקים (או יורשיהם) פטורים מדרישת האישור מהמושל. תנאי ההחרגה משתנים בהתאם לתאריך הרכישה או הבנייה של הנכס (לפני 1956 או אחריו) וכן בהתאם לאזרחות הרוכש (תוניסאי או זר)^[3].

לפיכך, הוראות אלו מועילות ליהודים תוניסאים שהתאזרחו, בכל הנוגע לרכישה, מכירה או גישה לנכסי מקרקעין בבעלותם בתוניסיה. זכות הקניין הרשומה בלשכת המקרקעין אינה מתיישנת (כפי שמופיע גם בסעיף 2227 של הקוד האזרחי הצרפתי). אי שימוש בנכס במשך שנים רבות אינו מבטל את הזכות הקניינית.

הערות שוליים:

1. הסכמים בילטרליים בין תוניסיה לצרפת שנחתמו לאחר קבלת העצמאות
2. צו מיום 4 ביוני 1957 וצו-חוק מיום 21 בספטמבר 1977 בנושא עסקאות מקרקעין
3. כללי ההחרגה משתנים לפי תאריך הרכישה ואזרחות הרוכש

בהקשר זה, ראוי לציין את חוק מס’ 98-104 מיום 18 בדצמבר 1998, המאשר חילופי מכתבים מיום 20 באוקטובר 1997 בין הרפובליקה של תוניסיה לרפובליקה של צרפת, בנוגע להסדרת סוגיית הנכסים הצרפתיים בתוניסיה^[1].

לפיכך, החרגות אלו חלות על חוק מס’ 83-61 מיום 27 ביוני 1983 הנוגע לנכסים בבעלות זרה שנבנו או נרכשו לפני שנת 1956, כפי שהושלם על ידי חוק מס’ 91-77 מיום 2 באוגוסט 1991^[2].

כל רכישה של נכסי מקרקעין על ידי אזרחים צרפתים שאינם תושבי תוניסיה מחייבת אישור מהבנק המרכזי של תוניסיה, בהתאם לחוקי מטבע חוץ. אזרחים צרפתים תושבי תוניסיה אינם נדרשים לקבל אישור מראש מהבנק המרכזי, אך עליהם לבצע את הרכישה באמצעות ייבוא מטבע זר ולפתוח « חשבון תושב מיוחד »^[3]. זאת בהתאם לסעיף 20 (החדש) לצו מס’ 77-608 מיום 27 ביולי 1977, הקובע את תנאי יישום חוק מס’ 76-18 מיום 21 בינואר 1976, בנוגע לרפורמה בקוד מטבע חוץ וסחר חוץ המגדיר את יחסי תוניסיה עם מדינות זרות.

הערות שוליים:

1. חוק מס’ 98-104 מ־1998 המאשר הסכם תוניסאי-צרפתי על נכסים
2. חוק מס’ 83-61 מ־1983 כפי שהושלם בחוק 91-77 מ־1991
3. הוראות סעיף 20 לצו 77-608 בנושא מטבע חוץ ותנאי רכישה

באותו הקשר, ניתן לציין את חוק מס’ 78 מיום 2 באוגוסט 1991, הקובע את תנאי מכירת הנכסים שבבעלות המדינה, בהתאם להסכמים שנחתמו בין ממשלת תוניסיה לממשלת צרפת בתאריכים 23 בפברואר 1984 ו־4 במאי 1989, שאושרו בחוקים מס’ 85-2 מיום 19 בפברואר 1985 ומס’ 89-76 מיום 2 בספטמבר 1989^[1].

חוק זה חל על נכסים לשימוש מקצועי, מסחרי ומגורים חברתיים השייכים למדינה התוניסאית, ומיוצגים על ידי החברה הלאומית למקרקעין של תוניסיה (SNIT).

מכוח חוק זה, זרים נהנים מזכות קדימה ברכישה, כפי שנקבע בחוק מס’ 78-39 מיום 7 ביוני 1978, ובחוק מס’ 83-61 מיום 27 ביוני 1983, הנוגע לבניינים שנבנו או נרכשו לפני שנת 1956 על ידי זרים^[2]. בתור אזרחים צרפתים, יהודים תוניסאים – בין אם בעלי נכסים או יורשים – יכולים להסתמך על הוראות חוק זה להשבת רכושם בתוניסיה.

בהקשר זה, הוקמה ועדה בצו מס’ 92-1522 מיום 15 באוגוסט 1992, שמטרתה לבדוק בקשות למכירת נכסים שהועברו לרשות המדינה ונשלטים לפי ההסכמים שנחתמו בין ממשלות תוניסיה וצרפת בתאריכים 23 בפברואר 1984 ו־4 במאי 1989, שאושרו בחוקים מס’ 85-2 מיום 19 בפברואר 1985 ומס’ 89-76 מיום 2 בספטמבר 1989, ולקבוע את תנאי תשלום מחירם^[3].

הערות שוליים:

1. חוקים המאשרים את הסכמי תוניסיה-צרפת מ־1984 ו־1989
2. חוקי זכות קדימה לרכישת נכסים בבעלות זרה מלפני 1956
3. צו הקמת ועדת הבדיקה למכירת נכסים שהועברו לרשות המדינה

ועדה זו הוקמה במסגרת משרד המקרקעין והתאום של תוניסיה. היא אחראית לבחינת בקשות להעברת בעלות של נכסים שהיו שייכים לזרים, אשר נבנו או נרכשו לפני שנת 1956 והועברו לבעלות המדינה, מיוצגת על ידי החברה הלאומית למקרקעין של תוניסיה. הוועדה מגישה את המלצותיה לפני שהשר למקרקעין ולענייני קרקעות מאשר את ההעברות^[1].

לצורך כך, נקבעו נהלים בצו שפורסם על ידי השר למקרקעין ולענייני קרקעות ב־7 במרץ 1992, בו פורטו המסמכים הדרושים שיש לכלול בתיקי בקשות להעברת נכסים שנרכשו על ידי המדינה, בהתאם להסכמים שנחתמו בין ממשלות תוניסיה וצרפת ב־23 בפברואר 1984 וב־4 במאי 1989, שאושרו על ידי חוקים מס’ 85-2 מיום 19 בפברואר 1985 ומס’ 85-76 מיום 2 בספטמבר 1989^[2].

הערות שוליים:

1. הוועדה בוחנת בקשות להעברת בעלות נכסים שהיו שייכים לזרים והועברו לרשות המדינה
2. צו מיום 7 במרץ 1992 הקובע אילו מסמכים יש לכלול בתיקי ההעברה

עם זאת, הנהלים משתנים בהתאם לשאלה האם הנכס נבנה או נרכש לפני שנת 1956 או לאחריה. לכן, יש להבחין בין שתי תקופות מבחינת ההליכים שיש לנקוט:

נכס שנרכש או נבנה לפני 1956 ונמכר לתוניסאי – אינו מחייב אישור מוקדם מהמושל. חובת המוכר היא רק למסור התראה לשוכר או לדייר בתום לב, באמצעות הוצאה לפועל, לצורך מימוש זכות הקדימה לרכישה^[1].

לעומת זאת, נכסים שנרכשו או נבנו לאחר 1956 – מכירתם מחייבת אישור מוקדם מהמושל, אלא אם כן המכירה עומדת בתנאי ההסכם הצרפתי-תוניסאי מיום 4 בדצמבר 2003. הסכם זה קובע פטור מהאישור במקרה שהמכירה מבוצעת לתוניסאי והמוכר מוכיח כי הנכס נרכש כתוצאה מהשקעה במטבע חוץ^[2].

הערות שוליים:

1. למכירת נכסים שנבנו לפני 1956 אין דרישת אישור מהמושל, אלא רק התראה חוקית לדייר
2. הסכם תוניסיה-צרפת מ־2003 קובע פטור במקרה של השקעה במטבע חוץ

במקרים של רכישת נכסים, קיימים שני גורמים עיקריים שיש לבחון. ראשית, יש לוודא שאין סעיף השומר את הבעלות בידי המדינה התוניסאית (כפי שקורה במקרה של הפקעה לצורכי ציבור בהתאם לחוק מס’ 2016-53 מיום 11 ביולי 2016 או הלאמה לפי החוק מיום 12 במאי 1964). החוק הזה הלאים קרקעות חקלאיות בבעלות זרה. כ־300,000 הקטרים הולאמו במסגרת מה שנקרא « חוק הפינוי החקלאי »^[1].

ראוי להזכיר שלאחר העצמאות, ממשלת תוניסיה תכננה לערוך מפקד של נכסי היהודים התוניסאים לצורך הלאמתם, במסגרת תוכנית להלאמה הדרגתית של חוות ונכסים שהיו בבעלות אזרחים צרפתים. דבר זה יצר בלבול בין בעלי נכסים צרפתים ליהודים תוניסאים^[2].

שנית, יש לבדוק את המצב המשפטי של הנכס בלשכת הרישום הרלוונטית. הדבר נעשה על ידי קבלת « הכותרת הכחולה » המאשרת בעלות חוקית, כלומר לוודא לפי לשכת המקרקעין שהתושב הוא הבעלים הרשום. כמו כן, במקרים של ירושה, הדבר מאפשר גישה לנכס. נדרשים מסמכים שונים לצורך פעולות פיננסיות או עסקאות מקרקעין של יורשים^[3].

הערות שוליים:

1. חוק 1964 הלאים אדמות חקלאיות בבעלות זרה — « חוק הפינוי החקלאי »
2. בלבול בין נכסי יהודים תוניסאים ונכסים צרפתיים במסגרת הלאמה
3. בדיקת בעלות לפי הרישום בלשכת המקרקעין לצורך ירושה או עסקאות

במקרה של נכסים מקרקעיים או מיטלטלין בתוניסיה אשר שייכים לנפטר צרפתי, יש להצהיר על הירושה בתוניסיה ולשלם את מסי הירושה. דרישה זו נובעת מחוק מס’ 98-97 מיום 27 בנובמבר 1998, המחוקק את קוד המשפט הבינלאומי הפרטי, אשר קובע כי הדין הלאומי של הנפטר הוא הגורם המרכזי, בצירוף שיקול מקום המגורים^[1].

אם הנפטר השאיר נכסי מקרקעין בעזבונו, יש להסדיר את רישום הנכס על ידי רישום מותו בלשכת המקרקעין. יש להגיש תעודת פטירה, צו ירושה ותעודות לידה של היורשים^[2].

האזרחות מהווה גורם מכריע בקביעת כללי הירושה על מקרקעין. יהודים תוניסאים מסוימים התאזרחו לפני העצמאות, אפילו לפני שנחקק קוד האזרחות. השאלה שהתעוררה היא האם רכישת אזרחות צרפתית בעקבות צו ההתאזרחות שהוצא על ידי שלטונות הפרוטקטורט הצרפתי בתוניסיה ב־21 בדצמבר 1922 גרמה לאובדן האזרחות התוניסאית. זו הייתה הסוגיה המשפטית שנדונה בבית הדין לערעורים^[3].

הערות שוליים:

1. חוק מס’ 98-97 משנת 1998 – קובע את הדין הלאומי והדומיסיל כעוגן משפטי
2. דרישת רישום פטירה בלשכת מקרקעין לצורך הסדרת הבעלות והירושה
3. פסק דין של בית הדין לערעורים בשאלת כפילות אזרחות ליהודים תוניסאים

בפסק דינה, קבעה ערכאת הערעור:

« הנפטרת החזיקה בתעודת אזרחות עד למותה. לא פורסם כל מסמך מנהלי המפקיע את אזרחותה התוניסאית. עצם מגוריה בצרפת, החזקת מסמכים צרפתיים רשמיים ותשלום מיסים בצרפת – אינם מוכיחים כי ויתרה על אזרחותה, כפי שמעידים מסמכים רשמיים שהונפקו על ידי מדינת תוניסיה. כמו כן, אין כל הוראה משפטית האוסרת על קיום כפול של אזרחויות. »^[1]

אבל מה הדין במקרה שבו הילד נולד להורים יהודים תוניסאים המתגוררים בחו »ל, המחזיקים באזרחות צרפתית או ישראלית, ואינם רשומים במרשם האוכלוסין התוניסאי?

למעשה, העברת אזרחות תוניסאית מקורית נעשית בעיקר לפי עקרון הדם (jus sanguinis). כל אדם שנולד לאב או אם תוניסאים (כולל יהודים תוניסאים) נחשב לאזרח תוניסאי, בהתאם לסעיף 6 לקוד האזרחות^[2].

הערות שוליים:

1. פסיקת בית המשפט שקובעת שאין שלילה של אזרחות תוניסאית בהיעדר צו רשמי
2. סעיף 6 לקוד האזרחות: אזרחות לפי שייכות משפחתית – jus sanguinis

לאחר קבלת העצמאות, אוחדו דיני המשפחה. קוד המעמד האישי חל על כל התוניסאים – ללא קשר לדתם^[1].

לכן, אם אדם נולד בחו »ל ומעוניין בהנפקת תעודת לידה תוניסאית, עליו לפעול לפי ההליך הבא:

רישום לידה בחו »ל:

כל רישום מצב אזרחי של תוניסאים חייב להירשם בפנקסי הרישום של השנה השוטפת, המתנהלים על ידי נציגים דיפלומטיים או קונסולאריים בעלי סמכות אזורית.

• הרשות המוסמכת: ההורים פונים ללשכת הרישום בשגרירות או בקונסוליה של תוניסיה, עם תעודת לידה שהונפקה על ידי רשויות המדינה הזרה.
• מועד: הרישום חייב להתבצע תוך 10 ימים מיום הלידה. מעבר למועד זה, ניתן לבצע רישום רק בצו של בית המשפט לערכאה ראשונה.

רישום בצו שיפוטי:

נשיא בית המשפט לערכאה ראשונה מוסמך לדון בבקשות לרישום לידות שלא הוצהרו במסגרת הזמן החוקית.

הבקשה מוגשת בשם האדם המעוניין ברישום הלידה בפנקס האוכלוסין התוניסאי, לנשיא בית המשפט של מקום מגוריו בתוניסיה. יש לצרף את המסמכים הבאים:

• אישור אי-רישום המונפק על ידי השירותים הקונסולאריים;
• שני עדים בגירים שישמעו על ידי השופט;
• כל מסמך היכול להעיד על זהות הנרשם: תעודת נישואין של ההורים, תעודת לידה שהונפקה בבית החולים בחו »ל, מסמכי זהות או תעודות לידה של ההורים וכו’.

הערות שוליים:

1. קוד המעמד האישי חל על כל התוניסאים – ללא תלות בדת

לאחר רישום הלידה בפנקס האוכלוסין, השופט נותן צו לרשם לבצע את הרישום. האדם המדובר רשאי לבקש תעודת לידה כדי לקבל תעודת אזרחות המאשרת את אזרחותו התוניסאית.

תעודת האזרחות התוניסאית ניתנת כהוכחה לאזרחות מקורית לכל אדם המבקש אותה ומוכיח שהוא תוניסאי (אם נולד לאב תוניסאי, או אם נולד בתוניסיה לאם תוניסאית ולאב זר, או אם נולד בתוניסיה לאב ולסב מצד האב שגם הם נולדו בתוניסיה…)^[1].

תעודת האזרחות מונפקת על ידי שר המשפטים בלבד. עם זאת, נציגויות דיפלומטיות וקונסולאריות של תוניסיה בחו »ל, וכן השופט הקנטונלי באזור בו מתגורר מבקש האזרחות – למעט השופט הקנטונלי של תוניס – מוסמכים גם הם להנפיק תעודה זו^[2].

הערות שוליים:

1. הגדרת אזרחות תוניסאית לפי מוצא משפחתי או לידה בתוניסיה
2. סמכות ההנפקה נמצאת בידי שר המשפטים, וכן בידי נציגויות ושופטים קנטונליים (למעט בתוניס)

תנאים לקבלת התעודה (אם המבקש נמצא בחו »ל):

• המבקש חייב להיות בעל אזרחות תוניסאית (מוכחת באמצעות תעודת לידה שהונפקה לאחר רישום לידה בצו שיפוטי)
• המבקש חייב להתגורר באזור הקונסולרי (אם לא, עורך דינו יכול לבקש את התעודה מבית המשפט הקנטונלי בתוניסיה)

מסמכים נדרשים:

• תעודת לידה מקורית
• צילום דרכון בתוקף
• טופס בקשה
• בקשה בשם שר החוץ
• תשלום אגרת קונסוליה (בול מס)

אם המבקש נמצא בתוניסיה:

מסמכים נדרשים:

• תעודת לידה מקורית
• צילום דרכון בתוקף
• תשלום בול מס

למי יש לפנות:

• (1) למחלקת האזרחות של משרד המשפטים אם המבקש מתגורר באזור השיפוט של בית המשפט הקנטונלי בתוניס.
• (2) לבית המשפט הקנטונלי המוסמך לפי אזור מגורי המבקש – אם אינו נמצא בתחום שיפוט תוניס.

האזרחות קובעת מראש את הגישה למקרקעין חקלאיים ולא-חקלאיים. סעיף 1 לחוק מיום 12 במאי 1964 על הקרקעות החקלאיות בתוניסיה קובע כי מרגע כניסת החוק לתוקף, « הבעלות על קרקעות חקלאיות מותרת רק לאנשים בעלי אזרחות תוניסאית »^[1]. זאת בניגוד לגישה למקרקעין לא-חקלאיים, הנתונה לפיקוח מחמיר כפי שתואר קודם.

בנוסף, יורשים יהודים תוניסאים, שאבותיהם הותירו אחריהם נכסים בתוניסיה, חייבים להחזיק בתעודת פטירה כדי לרשום את שמם על הבעלות הרשמית בתוניסיה. צאצאים ישירים ובני זוג רשאים לבקש תעודת פטירה. תעודה זו מעניקה להם את הזכויות המגיעות להם (ירושה, סגירת חשבונות מול בנקים וחברות ביטוח, וזכויות סוציאליות)^[2].

ישראלים שמוצאם מתוניסיה רשאים להשתמש בשירותי נוטריון צרפתי, מאחר שתוניסיה אינה מכירה במסמכים נוטריוניים ישראליים^[3].

הערות שוליים:

1. חוק מיום 12 במאי 1964: בעלות על אדמות חקלאיות רק לבעלי אזרחות תוניסאית
2. הצורך בתעודת פטירה לרישום בטאבו ולקבלת זכויות ירושה
3. תוניסיה לא מכירה במסמכים נוטריוניים ישראליים – נדרש נוטריון צרפתי

בצרפת, הנוטריון עורך את « צו הנוטריות » (acte de notoriété) על סמך מסמכים שמספקים קרובי הנפטר, לצורך זיהוי בני המשפחה הזכאים לרשת (כגון פנקס משפחתי, הסכם נישואין, פסקי דין גירושין וכו’). אם הנפטר השאיר צוואה בביתו, חובה למסור אותה לנוטריון בטרם ניתן להוציאה לפועל^[1].

לאחר מכן, הנוטריון עורך רשימת נכסים מלאה של עיזבון הנפטר, מבצע את הפעולות המשפטיות והפיננסיות הכרוכות במוות (רישום בטאבו, מסים), ולבסוף מכין את מסמך חלוקת העיזבון. באמצעות צו נוטריון זה ניתן להוכיח את זכאותך כיורש^[2].

הערות שוליים:

1. צו ירושה בצרפת מתבצע מול נוטריון ומבוסס על מסמכים משפחתיים
2. הנוטריון אחראי לרישום, מיסוי וחלוקת העיזבון – כולל הכרה חוקית ביורשים

לפי החוק התוניסאי, במקרה של מוות מחוץ לתוניסיה – אם הרשויות הקונסולאריות התוניסאיות אינן מסוגלות להנפיק תעודת פטירה, רשויות המדינה הזרה רשאיות לעשות זאת, כל עוד ההליך תואם את הדין המקומי והמעמד החוקי נשמר לפי דיני הירושה של תוניסיה^[1].

הליך רישום יורשים בטאבו:

הרישום האישי של זכויות קניין הנובעות מפתיחת ירושה מבוצע על ידי רשם המקרקעין, בהתבסס על תעודת הפטירה ועותק ממנה הנשלח אליו על ידי התובע הציבורי או השופט הקנטונלי, בהתאם לחוק מס’ 1957-3 מיום 1 באוגוסט 1957 המסדיר את המצב האזרחי^[2].

היורשים החוקיים כוללים:

1. צאצאים ישירים (ילדים ונכדים);
2. בן או בת הזוג שנותרו בחיים;
3. אבות ואמהות (הורים, סבים וסבתות);
4. יורשים צדדיים (אחים, אחיות, בני דודים);

הערות שוליים:

1. תעודת פטירה בחו »ל ניתנת להכרה כל עוד דיני הירושה התוניסאיים נשמרים
2. חוק 1957-3 מסדיר את הרישום האזרחי כולל העברת זכויות מקרקעין בירושה

לפי הדין התוניסאי, במקרה של מוות מחוץ לתוניסיה – אם הרשויות הקונסולריות של תוניסיה אינן יכולות להנפיק תעודת פטירה, ניתן להנפיק אותה על ידי הרשויות המקומיות של המדינה בה אירע המוות, בתנאי שהדבר תואם את דיני הירושה התוניסאיים^[1].

הליך רישום יורשים בטאבו:

רישום שמי של זכויות קניין הנובעות מפתיחת ירושה מתבצע על ידי רשם המקרקעין, בהתבסס על תעודת פטירה ותקציר מתעודת הפטירה שנשלח אליו על ידי התובע הכללי או השופט הקנטונלי, בהתאם לחוק מס’ 1957-3 מיום 1 באוגוסט 1957 להסדרת רישום מצב אזרחי^[2].

היורשים החוקיים כוללים:

• צאצאים ישירים (ילדים ונכדים);
• בן או בת הזוג שנותרו בחיים;
• הורים וסבים;
• יורשים צדדיים (אחים, אחיות, בני דודים);

הערות שוליים:

1. אם המוות התרחש בחו »ל – ניתן להסתמך על תעודת פטירה זרה בכפוף לדיני הירושה המקומיים
2. חוק 1957-3 קובע את תהליך הרישום של הירושה בלשכת המקרקעין

להשגת המסמכים הנדרשים:

יש למלא טופס הצהרת ירושה, הכולל פירוט של כל היורשים, זהותם וחלקם, שווי העיזבון ותאריך הפטירה.

יש להגיש עותק מאומת של תעודת הפטירה ושלושה עותקים מלאים של הצהרת הירושה.

היורש עשוי להידרש לאשרר את חתימתו על טופס ההצהרה. קבלה תונפק תוך 24 שעות מרגע הרישום^[1].

הערות שוליים:

1. הליך רישום הצהרת הירושה כולל אשרור חתימה וקבלת אישור תוך יום אחד

ב. הגנה באמצעות מערכת הרישום בטאבו

רישום מקרקעין מהווה את הערובה המשפטית המרכזית לקניין נדל »ן. מדובר בפעולה המתבצעת במשרד רישום המקרקעין, כאשר הנכס נרשם בפנקס שבתחום סמכותו^[1].

הליך הרישום נמצא בסמכות בית הדין למקרקעין (סעיפים 338 עד 357 לקוד זכויות הקניין).

משרד רישום המקרקעין אחראי להכין תעודות בעלות בעקבות פסקי דין המורים על רישום. הוא גם מופקד על עדכון תעודות הקניין והנפקת אישורי בעלות, תעודות ומסמכים נוספים.

פסקי דין של בתי משפט למקרקעין המורים על רישום ניתנים לאכיפה לפי קוד סדרי הדין האזרחיים והמסחריים (סעיף 334 לקוד זכויות הקניין)^[2].

הערות שוליים:

1. הרישום מתבצע לפי מיקום גיאוגרפי בלשכת הרישום האזורית
2. פסקי הדין ניתנים לאכיפה לפי קוד הפרוצדורה האזרחית והמסחרית

בנוסף, חלק מהנכסים החקלאיים שבבעלות יהודים תוניסאים – אשר לעיתים הושוו לבעלי נכסים זרים – הועברו לנכסי המדינה הפרטיים, בהתאם לסעיף 3 לחוק מס’ 64-5 מיום 12 במאי 1964 העוסק ברכוש חקלאי בתוניסיה^[1].

לכן, כל מי שנפגע מהלאמת קרקע חקלאית לפי חוק זה, חייב לפנות תחילה בבקשה מוקדמת לשר לענייני נכסי המדינה והקרקעות, טרם פנייה לבית המשפט המנהלי. זאת על מנת לערער על תוקף תעודת הבעלות ולדרוש את השבת הנכס שהוחרם על ידי המדינה^[2].

במקרה כזה יש להגיש ערר מוקדם למינהל שהוציא את ההחלטה (קרי, משרד נכסי המדינה והקרקעות). הגשת ערר זה עוצרת את מרוץ הזמנים לערעור בגין חריגה מסמכות.

הערות שוליים:

1. סעיף 3 לחוק 64-5 – המדינה הפקיעה אדמות חקלאיות בתהליך הלאמה
2. פנייה מוקדמת לשר נדרשת לפני פנייה לבית משפט מנהלי

עם זאת, שתיקה מצד הרשות המוסמכת במשך תקופה של חודשיים ממועד הגשת הערר המנהלי נחשבת כהחלטה משתמעת של סירוב^[1].

במקרה זה, אדם הרוצה לערער על פעולה מנהלית שהעבירה את הבעלות על הנכס למדינה – המיוצגת על ידי החברה הלאומית למקרקעין של תוניסיה – רשאי לפנות לבית המשפט המנהלי בתוך חודשיים מתום התקופה האמורה. כאשר מדובר בהחלטות התלויות בדיונים מחזוריים, מוארך המועד עד לחודש שאחרי הישיבה החוקית הראשונה של הגוף המתאים, שנערכה לאחר הגשת הערר^[2].

בערר זה מבוקשת ביטול פעולה מנהלית, ובפרט פעולה שנעשתה לפי החוק האמור בנושא מקרקעין.

הערות שוליים:

1. אי תגובה מצד הרשויות תוך חודשיים נחשבת כסירוב משתמע
2. ערעור לבית המשפט המנהלי אפשרי תוך חודשיים מתום שתיקת הרשות – עם הארכה לפי מועדי דיון

לגבי ההליך:

העתירה הפותחת את ההליך, הסיכומים, כתבי הטענות, הראיות וכל מסמך אחר שמוגש על ידי הצדדים – מוגשים למזכירות בית המשפט המנהלי. לחלופין, ניתן לשלוח את המסמכים בדואר רשום עם אישור מסירה^[1].

הערות שוליים:

1. המסמכים המשפטיים יכולים להיות מוגשים פיזית או בדואר רשום עם אישור מסירה

זקוקים לעזרה בהשבת נכסים בתוניסיה?

אם אתם או בני משפחתכם מעוניינים להשיב נכסים בתוניסיה או זקוקים להכוונה משפטית בנוגע להליכים המפורטים במאמר זה – הדרך הבטוחה והיעילה ביותר היא לפנות לעורך דין המתמחה בתחום זה.

אנו ממליצים בחום לפנות אל עו »ד מוניר באתור (Maître Mounir Baatour), מומחה בדיני מקרקעין בתוניסיה ודיני ירושה בינלאומיים.

🔗 לחצו כאן למידע נוסף או לפנייה לעו »ד באתור