זכויות היהודים התוניסאים בתוניסיה
הערה על פסק דין של בית המשפט לערעורים בנוגע למכירת בשר כשר
« לאזרח הישראליטי ניתנת החירות לעקוב אחר מצוות דתו, לקיים אותן או לא לקיים לפי רצונו, להתאגד עם בני דתו לניהול הפולחן והאינטרסים הקשורים בכך, בתנאי יחיד שאינו פוגע בסדר הציבורי.
מעבר למישור הרוחני הזה, לא צריך להבחין בין האזרח היהודי לשאר האזרחים. הוא אזרח כמו כל אחד אחר, לא יותר ולא פחות, כפוף לאותן חובות ונהנה מאותן זכויות. »
בתיאוריה, כל אזרחי תוניסיה נהנים מכל הזכויות והחירויות ללא כל אפליה על רקע דתי. עקרונות כגון שוויון בפני החוק ואיסור אפליה חלים גם על יהודים תוניסאים. עם זאת, בפועל, במיוחד בסכסוכים משפטיים שבהם יהודים מבקשים לממש את זכויותיהם, ניכרת אפליה עקיפה. אפליה זו באה לידי ביטוי בחוקים שתוכנם מפלה ויש להם השפעה מפלה ביישומם. בפרט בתחום המסחר, ניכר מהפסיקה שניתנה בתיק מס’ 6835 מיום 5 ביוני 2001, כי השופט לא התחשב בזכויות היהודים התוניסאים ובטקסטים הייחודיים המסדירים את חיי היומיום שלהם הקשורים לפולחן ולדת.
מהעובדות שבתיק עולה כי ב-28 בינואר 1999 הגיעו פקחים לביקורת כלכלית לאטליז ברחוב העצמאות בתוניס ומצאו כי הנאשם מכר בשר בקר לציבור במחיר בלתי חוקי. נרשם דו »ח מספר 433/99 והועבר לפרקליטות בבית המשפט השלום בתוניס, אשר העבירה את הנאשם למחלקה הפלילית כדי להעמידו לדין בגין העלאת מחירים בהתאם לחוק מיום 29 במאי 1991 בדבר מחירים ותחרות.
הערות שוליים ירוכזו ויוצגו בסיום.
לפני שנבחן את פסק הדין בתיק הנוכחי, חשוב להזכיר את המסגרת המשפטית המסדירה את חיי היהודים בתוניסיה.
הדת הישראלית מוסדרת בחוק מס’ 58-78 מיום 11 ביולי 1958, המסדיר את אורח החיים של המיעוט היהודי. חוק זה קובע כי מועצת הקהילה הישראלית של תוניס בוטלה, והוקמה במקומה ועדת ניהול זמנית של הדת הישראלית, שמונתה על ידי הממשל.
בהתאם לאמור בחוק, הרפורמה נועדה « לשנות את מערכת הפולחן הישראלית כדי להתאימה לצרכים שנבעו מהעצמאות ולרפורמות העמוקות שחלו במוסדות המדינה ». החוק הזה « מבטיח לכל האזרחים, ללא אפליה, שוויון בזכויות ובחובות ».
סעיף 2 לחוק הדת הישראלית מכיר בזכותן של אגודות דתיות יהודיות לנהל את ענייני היום-יום, ובפרט לדאוג ל:
- א) ארגון ותחזוקת בתי הכנסת;
- ב) שירות השחיטה הכשרה, אפיית מצות וייצור מזון כשר בסיוע רבנים;
- ג) סיוע תרבותי לחברי הקהילה;
- ד) ארגון החינוך הדתי.
האגודות הדתיות ממלאות תפקיד מייעץ בהחלטות הנוגעות לפולחן הדתי היהודי, והן זכאיות « להביע את דעתן בכל שאלה הנוגעת לפולחן היהודי, שעליה הממשלה תבקש את התייחסותן ».
בשלב זה יש להזכיר את ההקשר ההיסטורי של חוק זה. היהודים סבלו מאפליה תחת סטטוס « ד’ימי », שפירושו היה הגנה בתמורה לתשלום שני סוגי מסים. סטטוס זה בוטל עם הרפורמות של « אחד אל-אמן » תחת השליט מוחמד ביי מבית חוסיין.
הערות שוליים ירוכזו ויוצגו בסיום.
כמו כן, יש לציין כי החוק האמור נראה מיושן, שכן נחקק לאחר קבלת העצמאות ואינו עונה עוד על צורכי היהודים בתוניסיה או מבטיח להם הגנה יעילה.
דבר זה בולט מהניתוח שלנו לפסק דינו של בית המשפט לערעורים, שבו התעלם השופט מהחוק הזה וכך שוליים את זכויותיהם של היהודים התוניסאים.
המבקש במקרה הנדון עובד באטליז שמוכר בשר שנשחט לפי חוקי הדת הישראלית.
המבקש הובא בפני הלשכה לתיקונים בבית המשפט השלום בתוניס באשמת מכירה במחירים לא חוקיים. בתיק מס’ 44771/1999 מיום 18 בנובמבר 1999, נקנס הנאשם ב-300 דינר.
בהתחשב בכך שהאטליז של המבקש (הממוקם בשדרות החירות מול בית הכנסת הגדול) נועד למכור בשר שנשחט לפי הדת הישראלית, מכירת הבשר כפופה להוראות הקבועות בחוק מס’ 58-78 בעניין הפולחן היהודי.
סעיף 2 של חוק זה קובע כי אגודות הדת הישראליות אחראיות לארגון ולפיקוח על שירות השחיטה, המצות והמזון הכשר בסיוע רבנים.
הרב הראשי של תוניסיה, אשר מונה בצו, מוסמך לקבוע את מחיר הבשר שנשחט ונמכר לפי המסורת הישראלית. בית המשפט השיב כי אין הוא מחויב להשיב על פרטי טענות הצדדים, בייחוד כשהטיעונים ההגנתיים אינם משכנעים וסותרים את הודאת הנאשם.
ראשית, השופט מתעלם משני עקרונות יסודיים במשפט: הראשון הוא הכלל הכללי שלפיו חוק מיוחד גובר על חוק כללי. במקרה זה, החוק המיוחד הוא החוק מיום 11 ביולי 1958, אשר חל על היהודים התוניסאים בכל היבטי חייהם הדתיים — כמו במקרה של בשר כשר.
ההוראה הכללית בעניין תחרות ומחירים שבה השתמש השופט אינה רלוונטית כאן, כי אין מדובר במוצר מסחרי רגיל, אלא במוצר דתי ייחודי — בשר כשר — השייך לקבוצה דתית מסוימת. סעיף 2 לחוק הנ »ל ברור ומפורש, כפי שצוין לעיל.
הערות שוליים ירוכזו ויוצגו בסיום.
בהקשר זה, יש לזכור שני עקרונות יסודיים שעל מערכת המשפט ליישם בכל סכסוך: שוויון בפני החוק ושוויון בפני מערכת המשפט.
במקרה זה, על השופט לכבד את הסמכות המוקנית לרב הראשי, אשר ממלא תפקיד של הכוונה, השראה וסמכות עבור הקהילה היהודית בתוניסיה. כמו כן, עליו לכבד את מנהגי הדת של היהודים התוניסאים וליישם את החוק כדי לשמר את נייטרליות מערכת המשפט. אחרת, ניתן לומר שהשופט אינו מתייחס ליהודים התוניסאים כשווים לשאר האזרחים.
במקרה זה השופט אף התעלם מכל הראיות, כולל התעודה שהנפיק הרב הראשי של תוניסיה וחשבונית הקנייה המצורפת לתיק, שמצביעה על כך שהתובע רכש שלוש פרות ושני כבשים, כשמשקל הבקר הוא 368 ק »ג במחיר של 2,208 דינר — כלומר מחיר לק »ג בשר בקר בשחיטה הוא 6 דינר, ומשקל שני הכבשים הוא 11 ק »ג במחיר 107 דינר — כלומר 9.727 דינר לק »ג כבש. במקרה זה, השופט לא כיבד את חופש אמצעי ההוכחה.
בשלב זה, ההכרעה על פי שיקול הדעת הפנימי של השופט מאפשרת לו להביא בחשבון את המציאות והסובייקטיביות של המעשה הנידון, דרך אמצעי ההוכחה. הדבר התקבל בפסיקת בית המשפט לערעורים במספר מקרים, כל עוד ההכרעה מנומקת וחוקית. עם זאת, במקרה זה, ההנמקה שגויה מיסודה, שכן השופט שולי את כל הראיות הרשמיות ולא יישם את החוק הנוגע ליהודים בתוניסיה.
המבקש טען בפני בית המשפט לערעורים כי הבשר שמכר היה כפוף למס המשולם לרב הראשי, בניגוד למה שהצהיר בפני פקחי הבקרה הכלכלית, וכי פעל בתום לב.
יתרה מכך, בהתאם לסעיף 13 של חוק 1958, משאביה של ועדת הניהול הזמנית של הדת היהודית (שחבריה ממונים בצו ממשלתי) מורכבים מהכנסות מנכסים שבניהולה, ממסים מיוחדים שהוקצו לה על פי התקנות הקיימות ומתרומות, ירושות, מנחות ותשלומים עבור שירותים דתיים וטקסים.
בהתמודדות עם טענות אלו, התעלם השופט מהחוקים המיוחדים על מס הבשר הכשר, והתמקד בחוק על תחרות ומחירים כדי להצדיק את הקנס. אלו הם הטקסטים הרלוונטיים:
- צו מיום 8 ביולי 1888 הקובע מס על בשר כשר לטובת קרן הסיוע היהודית של תוניסיה.
- צו מס’ 77-753 מיום 19 בספטמבר 1977, המיישם את צו 1888 בדבר מס הבשר הכשר.
סעיף 1: « שיעור המס הנגבה על ידי ועדת הניהול הזמנית של הדת הישראלית בתוניס, כפי שנקבע בצו מס’ 66-448 מיום 14 בנובמבר 1966, מועלה לשמונים מלים לק »ג בשר כשר. »
סעיף 2: « המס ייגבה על ידי הגובה העירוני של תוניס, אשר יעבירו מדי חודש לקופת ועדת הניהול לאחר ניכוי של 1% עבור הוצאות גבייה המיועדות לתקציב העירייה. »
בנוסף, הרב הראשי של תוניסיה נחשב לדמות הדתית הבכירה בקהילה היהודית בתוניסיה. לפי סעיף 16 של החוק המסדיר את הדת היהודית, יש לו תפקיד כפול – דתי ופוליטי. תפקידו העיקרי הוא לאחד את כל היהודים בתוניסיה בהרמוניה וכבוד הדדי סביב ערכי המוסר והעקרונות הרוחניים של היהדות.
השחיטה הכשרה חייבת להתבצע על ידי אדם העומד בתנאים מסוימים המוגדרים בטקסטים מקראיים ותלמודיים, ודורשת שני עדים יהודיים שנבחרים על ידי הרב הראשי כדי לאשר את כשרות הבשר ליהודים.
הערות שוליים ירוכזו ויוצגו בסיום.
בהקשר זה, יש לזכור כי בכל הנוגע לבתי כנסת, סעיף 2 לחוק על הפולחן הישראליתי מכיר בכך שאגודות הדת הישראליות אחראיות על ניהול הפרקטיקות הדתיות, ובמיוחד: שירות השחיטה, אפיית מצות ומזון כשר, בסיוע רבנים.
באופן דומה, כללי הרב הראשי קובעים שכל הנוגע לפרקטיקות הדתיות הישראליות נמצא בתחום הסמכות המשפטית של הרב הראשי.
סעיף 16 של החוק האמור קובע כי הרב הראשי « עומד בראש הטקסים הדתיים הישראליים. הוא מוסמך לפרש את חוקי משה, במיוחד בנוגע לשחיטה, אפיית מצות ומזון כשר ».
הרב הראשי מוסמך לכהן ולדרוש בכל בתי הכנסת, ויש לו השפעה מיוחדת על מינוי והכשרת רבנים, וכן על ארגון הפולחן היהודי. בהתאם לכך, « חובה על האגודות הדתיות להתייעץ עמו בכל הנוגע למינוי רבנים. הוא מפקח על בתי הכנסת והמוסדות לחינוך דתי ».
המסקנה מפסק דין זה היא כי הוא מבסס הדרה ואפליה כלפי יהודי תוניסיה, בניגוד לעקרון האי-אפליה המעוגן בחוקה ובאמנות הבינלאומיות לזכויות אדם שאושרו על ידי תוניסיה. בהתאם לכך, המדינה מחויבת להגן על זכויות המיעוטים הדתיים ולא להתערב בפולחן הדתי שלהם. בפרט, המדינה מחויבת לספק להם את האמצעים הדרושים לקיום פולחנם הדתי בסביבה הוגנת ובטוחה, ללא אפליה לעומת קבוצות דתיות אחרות המייצגות את הדת הדומיננטית.
עם זאת, פסק הדין הזה התעלם מזכויות היהודים בתוניסיה, ובמיוחד מהזכויות והסמכויות המשפטיות של הרב הראשי – הנציג הלגיטימי היחיד של היהודים בתוניסיה.
הערות שוליים ירוכזו ויוצגו בסיום.
הערות שוליים
- ״הנתין הישראליטי חופשי למלא אחר מצוות דתו…״ – ציטוט מהתייחסות בית המשפט לערעורים לחופש הדת בתוניסיה.
- תיק מס’ 6835, בית המשפט לערעורים, 5 ביוני 2001 – פסק דין בנושא מחירי בשר כשר וחריגה מהחוק הכללי.
- חוק מס’ 58-78 מיום 11 ביולי 1958 – מסדיר את ניהול הדת הישראלית בתוניסיה.
- ״ד׳ימי״ – מעמד היסטורי של לא-מוסלמים תחת שלטון מוסלמי הכולל הגנה בתמורה למס מיוחד.
- ״עאהד אל-אמאן״ – רפורמות של מוחמד ביי מהשושלת החוסיינית להענקת שוויון זכויות משפטי ללא-מוסלמים.
- צו מיום 8 ביולי 1888 – קבע מס על בשר כשר לטובת קרן הסיוע והצדקה היהודית בתוניסיה.
- צו מס’ 77-753 מיום 19 בספטמבר 1977 – תקנות מחודשות בנוגע למס על בשר כשר, כולל גבייה עירונית וחלוקת תקציב.
- צו מס’ 66-448 מיום 14 בנובמבר 1966 – קבע את שיעור המס לק »ג בשר כשר.
- סעיף 13 לחוק מס’ 58-78 – מגדיר את מקורות המימון ומבנה הניהול של ועדת הדת הישראלית.
- סעיף 16 לחוק מס’ 58-78 – מפרט את תפקידי וסמכויות הרב הראשי בניהול הדת.